- סיפור חייה -

"הצור תמים פעלו, כי כל דרכיו משפט. אל אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא"

אמא יקרה, אני לא מאמין שבגיל 38 אני צריך להספיד אותך, ההורה היחיד שנשאר לנו, אחרי שאבא נפטר לפני הרבה שנים.
ואיך אני יכול לסכם 66 שנים של צדיקות, של יראת שמים, של גמילות חסדים, של עשיית מצוות בכמה דקות?

היית אישה מיוחדת. כמה אנשים אהבו אותך. כמה אנשים העריכו אותך. כמה אנשים כיבדו אותך.

אמא, היו לך חיים לא פשוטים.

התחתנת עם אבא שמואל, ונולדו לכם 3 ילדים.

אך השמחה התהפכה ליגון כאשר הודיעו לך על נפילתו של אבא והוא רק בן 31.

הטרגדיה הייתה קשה. מאישה שמחה ומאושרת הפכת לאלמנה עם 3 ילדים קטנים שהגדול בן 4 והקטנה בת 3 חודשים.
הפכת להיות האמא והאבא בבית. גם מגדלת ילדים וגם, כדי לפרנס, נוסעת כל יום עד קריית גת, שם עבדת כמחנכת בבית ספר חב"ד, והכל לבד.

רק אחרי שנולדו לי ילדים הבנתי את הקושי הזה. הבנתי את הקושי כשאחד הילדים שלי קם עם חום בלילה. מיד אני ואשתי מתייעצים איך לטפל, ומחליטים גם מי ישאר איתו בבית ביום שלמחרת.
ואז חשבתי עלייך, לא היה לך עם מי להתייעץ באמצע הלילה. לא היה לך עם מי להשאיר את הילדים בבית. הכל עשית לבד.

עברת איתנו את גיל הילדות, גיל ההתבגרות, חיתנת אותנו והכל לבד.

אכן המשפחה הקרובה ואנשים טובים היו לידך כדי לסייע, אך בסופו של דבר, כל האחריות הייתה עלייך.

אמא, את היית חזקה ומלאה באמונה. למרות כל הקושי תמיד השתדלת להסתיר אותו מאיתנו כדי שתהיה לנו ילדות שמחה.

תמיד היית מלבישה אותנו בבגדים יפים כדי שלא נרגיש שחסר לנו משהו.
תמיד היית קונה לנו כל מה שהיינו מבקשים כדי שלרגע לא נרגיש שחסר לנו משהו בגלל שאנחנו יתומים.

וכמה הלימוד תורה והתפילות שלנו היו חשובים לך.

כשהיינו ילדים, היית מעירה אותנו כל שבת מוקדם כדי שנספיק להגיע בזמן לתפילה.
שלחת אותנו למורי, לבתי ספר תורניים ולישיבות. לא חסכת כסף כדי שנקבל את החינוך הטוב ביותר.
אני זוכר שכשסיימתי בישיבה את כיתה י"ב אמרת לי שאם אלך לישיבת הסדר את תקני לי רכב.
עד כדי כך היית מוכנה להשקיע.

וכמה אהבת את הנכדים וכמה היית שמחה כשהנכדים היו עולים לקרוא שישי או בר יוחאי בשבת.
כשעוד היית בריאה היית מגיעה כל שבת לבית הכנסת לשמוע קריאת התורה.
כשהילדים שלי גדלו מעט, והיו עולים לקרוא שישי היית מחכה להם בעזרת נשים עם שוקולד.
וגם אחרי שחלית, וכבר לא יכלת להגיע לבית הכנסת היית מחכה להם בבית עם הפתעות.
היינו באים אלייך אחרי התפילה והם היו מספרים לך איך הם קראו בבית הכנסת. כמה נחת זה היה עושה לך. אמא, מי יחכה להם היום? למי הם יבואו אחרי התפילה כדי לספר?

אמא, השארת אחרייך 2 נכדות ו-5 נכדים.
אף אחד מחמשת הנכדים עוד לא חגג בר מצווה . איך הם יחגגו ללא סבא וסבתא?

כשהיית מתקשרת אלי בערב, והייתי אומר לך שעכשיו יצאתי משיעור תורה או מלימוד שניים מקרא כמה היית שמחה, והיית מדרבנת אותי עם המשפט הקבוע: "ילכו מחיל אל חיל".

כשהייתי אומר לך שאני נוסע לחנות לקנות חומשים או סידורים היית אומרת – תקנה כל מה שאתה צריך ואני משלמת.
גם כשקניתי לשני הבנים הגדולים טלית, את התעקשת לשלם מכספך.
וכך כל דבר שבקדושה אמרת – אני משלמת.
כשהיו מודיעים בבית הכנסת שמחפשים תורם לקנות חומשים, סידורים וכדו' מיד היית אומרת לי תבדוק כמה צריך, אני גם תורמת.

ולא רק אותנו גידלת וחינכת לתורה. חינכת גם מאות בנות לתורה ומעשים טובים בזמן שהיית מחנכת בבית הספר חב"ד בקרית גת. כמה אהבת ללמד שם וכמה הם אהבו אותך.
מאות הבנות האלו הפכו למשפחות, שלהם ביחד אלפי ילדים יראי שמים. כל זה אמא הוא בזכותך.

לא רבים יודעים, אבל את חיברת גם שאלות ותשובות על פרשת השבוע, אותם אנחנו מפרסמים כל שבוע בעלון "שאל אביך ויגדך".
זכית שעשרות אלפי אנשים למדו מהם. זכית שבאלפי שולחנות שבת עשו חידונים על הפרשה מהדברים שכתבת.

אמא היקרה, הקב"ה שידע כמה צדיקה היית, נתן לך לעבור כמעט את כל תקופת המחלה ללא ייסורים. רק בחודש האחרון הקב"ה זיכך אותך בייסורים קשים מאוד כדי שתעלי לשמים נקיה ושלמה.

אשרייך ואשרי חלקך.

אמא, בשמי ובשם אשתי, בשם תהילה ובעלה, בשם נתנאל, בשם דודה עדינה ודוד יהודה שגרת אצלם בשנה האחרונה, ובשם כל המשפחה אני מבקש סליחה אם ציערנו אותך או אם נהגנו בך שלא בכבוד הראוי לך.

 נוחי על משכבך בשלום. תהא נשמתך צרורה בצרור החיים

"הצור תמים פעלו, כי כל דרכיו משפט. אל אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא"

20 שנה של היכרות
למדנו להכיר ולכבד
להנות מזמנים של ביחד
לתת מקום גם ללבד
למדנו אהבות קטנות
רגעים של אושר ונחת
למדנו כוחות וחוזקות
למדנו איך אפשר לאהוב
בכל מיני שפות